מאמרים וכתבות שלנו

והגדת לבתך ולבנך

והגדת לבתך ולבנך

מאת: חגית ברטוב   |   11/04/2019

חג הפסח מסמל את ראשית לידתו של העם היהודי, את היציאה הפלאית ממצרים, מבית עבדים, אל החירות והעצמאות.

ובסיפור המקראי, ממש בתוך תיאור ההתרחשות הדרמטי מופיע הצווי לספר את הסיפור לדורות הבאים, להפוך אותו לסיפור מכונן, סיפור שסביבו מתארגנת זהות אישית, משפחתית, קהילתית ולאומית.

ליל הסדר הפך ללילה מכונן כבר בימי קדם, ובוודאי באלפיים השנים האחרונות, מהן יש לנו תיעוד על לילות סדר די דומים לאלו הנהוגים עד היום.

ואכן, גם בימינו, ליל הסדר הוא אחד מרגעי השיא בשנה, לילה שבו מתכנסות משפחות משפחות ומספרות ביציאת מצרים, ממשיכות להעביר הלאה את המסורת היהודית, את הסיפור המכונן שלנו כעם ואת הערכים שעיצבו את התרבות היהודית והשפיעו על תרבות העולם כולו.

בלילה הזה אנחנו מוזמנים לספר את הסיפור שלנו, הסיפור שיצר את זהותנו, ולהזכיר לעצמנו שוב ושוב את הערכים המשמעותיים הנלמדים מסיפור זה: ערכים של חירות, דאגה לחלש ומחויבות לזולת.

ברל כצנלסון ניסח יפה את כוחו של סיפור יציאת מצרים בעיצוב הזהות היהודית, ואת החוכמה והתעוזה של התורה, לשלב בתוך תיאור יציאת מצרים עצמו את הציווי להמשיך ולספר את הסיפור מדור לדור ולפעול בהשראתו:

פֶּסַח. עַם שׁוֹמֵר בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שָׁנִים אֶת יוֹם צֵאתוֹ מִבֵּית עֲבָדִים. וְדֶרֶךְ כָּל מְחִלּוֹת הַשִּׁעְבּוּד, הָאִינְקְוִיזִיצְיָה, הַשְּׁמָד וְהַפְּרָעוֹת, נוֹשֵׂאת הָאֻמָּה בְּלִבָּהּ אֶת הַגַּעְגּוּעִים לַחֹפֶשׁ בְּזִכָּרוֹן עַתִּיק אֲשֶׁר כֻּלּוֹ מֻפְנֶה לִקְרַאת הֶעָתִיד.
מֵאָבוֹת אֶל בָּנִים, דֶּרֶךְ כָּל הַדּוֹרוֹת, נִמְסַר דְּבַר יְצִיאַת מִצְרַיִם כְּזִכָּרוֹן אִישִׁי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַחְוִיר וְאֵינֶנּוּ דֵּהֶה.
אֵיזֶה יֵצֶר חֵרוּת עָמֹק טָבוּעַ בְּלֶב עָם, שֶׁיָּכוֹל הָיָה בַּאֲבִיב יָמָיו לִיצֹר יְצִירָה כָּזֹאת וְלִמְסֹר אוֹתָהּ מִדּוֹר לְדוֹר.

ברל כצנלסון, מקורות לא-אכזב, כתבי ברל כצנלסון, כרך שישי, תל אביב תש"ז, עמ' 393-384

 

אז איך אנחנו, בדור היסטורי והספינים, נצליח להמשיך למסור את הסיפור? איך נשמור על הצלילים העתיקים שיוצרים בתוכנו עוגנים עמוקים מאתנו? איך נהפוך אותם למובנים? לעכשוויים? ליוצרי מציאות ומחוללי משמעות?

אולי מה שמלמד אותנו ליל הסדר הוא שהשאלות חשובות מהתשובות, שהדרך הטובה להמשיך ולספר את סיפור החירות שלנו, היא להמשיך לשאול שאלות, לברר מה נשתנה ולהעז להשתנות, ולדעת שרק בני חורין יכולים ככה לשאול ולהשתנות.