מאמרים וכתבות שלנו

טקס במעגל: יום העצמאות

טקס במעגל: יום העצמאות

מאת: חגית ברטוב   |   05/05/2019

לפניכם הצעה לטקס משפחתי-חמולתי ליום העצמאות. מטרתו לתבל את החגיגות והשמחה בשיחה אינטימית, לעורר השראה ולהעמיק את משמעויות היום.
הטקס יכול להתלוות לארוחה חגיגית בחיק המשפחה בערב יום העצמאות או כמרכיב התוכן בערב חברים אינטימי. אתם מוזמנים להוסיף, לשנות ולשפר את הטקס, בהתאם לאופי הקבוצה.
מרכיבי הטקס הם הודיה, אתגר ותקווה. נפתח בהלל והודיה, הכרת הטוב לו זכינו מעצם קיומה של המדינה ומה שהיא מאפשרת לנו. נמשיך במבט על האתגרים שמעמידה לנו המדינה וגם על ההזדמנויות שהיא פותחת, מתוך הבנה כי הגשמת חלום הדורות מביאה עמה גם אחריות וחובה; ונסיים בתקווה, במבט אל העתיד, ונשאל, אילו תקוות עוד הומות בלבנו.

פתיחה

לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
[מתוך מגילת העצמאות]

 

אם תרצו אין זו אגדה, אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם אגדה הוא – ואגדה ישאר. היה בדעתי לכתוב סיפור עם מוסר השכל. יש שיאמרו: 'יותר סיפור ממוסר השכל'. אחרים יאמרו: 'יותר מוסר השכל מסיפור'.

אחרי שלוש שנים של עבודה עלינו להפרד, ספרי האהוב. כעת מתחילים ייסוריך. יהיה עליך לפלס דרכך במבוך של איבה וסילופים, כמו בתוך יער אפל.

אבל אם יתמזל מזלך ותגיע לחברת אנשים טובים, מסור להם את ברכת אביך. הוא מאמין שגם חלומות הם דרך למלא את הימים שנגזר על האדם להעביר על פני האדמה. החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום.

בנימין זאב הרצל, אלטנוילנד, שורות הסיום

 

'אלטנוילנד' (ארץ ישנה-חדשה) הוא רומן אוטופי שכתב הרצל במקור בגרמנית, וראה אור בלייפציג בשנת 1902. דרך הרומן מתואר חזון המדינה היהודית של הרצל, שתקום כחברה אידילית בארץ ישראל. הספר יצא לאור לאחר ספרו הציוני הראשון של הרצל, 'מדינת היהודים', ולאחר שביקר בארץ ישראל.

 

 

אנחנו חוגגים היום את החלום הגדול והנפלא, שנחלם על ידי דורות רבים של יהודים, החלום שכנגד כל הסיכויים, הפך למציאות חיים.

אנחנו חוגגים היום כדי לשמוח במה שזכינו,

אנחנו חוגגים היום כדי לזכור את הכיסופים שהפכו לממשות,

אנחנו חוגגים היום כדי להבטיח שנמשיך לחלום ונמשיך לעשות.

 

 

הלל והודיה

אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.

אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים – הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.

מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

תהלים, פרק קיח, פסוקים כא-כד

 

פרק תהלים זה נאמר בתפילת הלל – תפילת הודיה הנאמרת בחגים ובראשי חודשים ובה מזמורים המשבחים ומודים לאל על הטוב והחסד שנתן לעמו לאורך ההיסטוריה.

בדרך כלל נאמרת התפילה רק בבוקר, בתפילת שחרית, אולם ביום העצמאות, כמו בערב פסח, היא נאמרת גם בליל החג, בתפילת ערבית, שכן הרבנות הראשית קבעה, כבר בקום המדינה, שיש להודות על נס העצמאות כמו על נס יציאת מצרים.

בפסוקים אלו מודה המתפלל על תשועת האל, כשהפך את מה שהיה מאוס ("אבן מאסו הבונים") – לראש פינה – לאבן המשובחת והיפה מכולן המונחת ביסוד של שני קירות, ומול פלא נפלא כל כך מתמלא המתפלל פליאה ושמחה.

האזינו לאחד הלחנים של הפיוט, בביצוע מירי אלוני –   לחצו כאן     

 

*******

תודה | עוזי חיטמן – לשמיעת השיר לחצו כאן

 

אתגרים והזדמנויות

מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות.

[מתוך מגילת העצמאות]

 

לצד ההודיה וההלל הממלאים את לבנו ביום העצמאות, קיומה של המדינה מציב בפנינו אתגרים חברתיים רבים, ולעתים מתגנבים, אל תוך השמחה, גם ספקות ודאגות באשר לעתידה של המדינה הצעירה (עדיין).

בחלק זה נתבונן על שניים מהאתגרים הללו ונבקש יחד את המבט שיסייע לנו להפוך אותם להזדמנות:

כתונת פסים | מילים: מאיר אריאל, לחן: ארקדי דוכין

להאזנה לשיר בביצוע מיוחד של צוות הווי מחוז דרום של משטרת ישראל  – לחצו כאן

הסבר על השיר תוכלו למצוא כאן

בשנותיה הראשונות שלטה במדינת ישראל תפיסת 'כור ההיתוך', שלפיה יש לשאוף לייצר 'ישראליות' אחידה, שתמחק את ההבדלים המגוונים בין תפוצות, עדות ואמונות המרכיבות יחד את עם ישראל. היום אנחנו חוגגים דווקא את המגוון התרבותי העשיר ורואים בו יתרון. ריבוי זה יכול להיות אתגר אך מוטב לראות בו הזדמנות להרחבת הידע האנושי, הערכים, הסמלים והתרבות כולה.

בעודכם מאזינים לשירו הנפלא של מאיר אריאל 'כתונת פסים', נסו לחשוב על דבר אחד שלמדתם או שהייתם רוצים ללמוד מקבוצה שאליה אינכם משתייכים בחברה הישראלית. בסיום השיר שתפו במעגל – איזה 'פס' הוספתם לכתונת הפסים ואיזה קיבלתם ממנה.

**************

קראו יחד את הקטעים מתוך מאמרו של פרופ' ידידיה שטרן – מומלץ לקרוא בקול בסבב, כל אחד משפט. אפשר לנהל שיחה על הדברים ואפשר גם לתת למילים להדהד ולשקוע בכם, ללא מילים נוספות.

 

 

 

 

 

חירות היא אחריות / ידידיה שטרן
למאמר המלא – לחצו כאן

[…] ישראל של היום השיגה את החרות הפיזית, ובגדול: זוהי מעצמת-על אזורית שאויביה מתגמדים לידה. הם יכולים להטרידה, אך אין הם מסכנים את קיומה. לישראל כלכלה חזקה ויציבה שנשענת על מנועי צמיחה רבי-עוצמה, ובראשם תעשיית היי-טק מלהיבה, שמהם בנוי העתיד הגלובאלי. התגברנו על הטבע: מים מותפלים במקום כינרת וגשם; חקלאות טכנולוגית מפריחה את המדבר; אוצרות טבע שנמצאו לאחרונה מבטיחים את עתיד ילדינו. מעולם לא נהנו היהודים מחרות פיזית, כמו כאן ועכשיו. גבנו הכפוף ממסע אלפי שנות הגלות הזדקף ונשמתנו הרצוצה מאימי השואה ועלילות הדם השתקמה. כבשנו את ההר.

אבל מהי תכליתו של המפעל הציוני המשגשג? מהו החזון שאותו אנו רוצים להגשים באמצעות החירות הפיזית שרכשנו בדם, יזע ודמעות? המשימה הגדולה באמת – החירות שברוח לנצל את ההזדמנות שניתנה לנו לממש את עצמנו כאומה החותרת לתיקון המציאות במאה העשרים ואחת – טרם מומשה. […]

זאת ועוד: באלפי שנות גלות לא היינו אחראים לגורלם של אחרים; לא הפעלנו כוח צבאי; לא השתמשנו במוצרים ציבוריים ולא ניהלנו דיפלומטיה בינלאומית. החירות הפיזית שהשגנו מטילה עלינו אחריות, במובן של חירות לעצב את רוחנו, כך שנהיה הגונים כלפי המיעוט הלאומי הערבי, נקפיד על אתיקה בהפעלת הצבא והאלימות הממלכתית, ננהג ברגישות בשדה הכלכלי-חברתי ונתנהל באורח מוסרי במדיניות החוץ.

 

**************

אני מאמין / שאול טשרניחובסקי

שַׁחֲקִי, שַׁחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,

זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׁח.

שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,

כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

 

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת

לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,

כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,

גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

 

רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,

יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;

לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד,

דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.

 

שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,

אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,

לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,

יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.

 

 

 

אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,

אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,

אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם

אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.

 

יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,

וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,

בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,

עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.

 

יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,

דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי

לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,

חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.

 

אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,

לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;

לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי

פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.

 

 

אודסה 1892

 

 

[שחקי = לעגי; זוּ = אשר]

לשמיעת השיר בביצוע נפלא של רונה קינן לחצו כאן

 

עוד לא תמו כל פלאייך | מילים: יורם טהרלב, לחן: רמי קלינשטיין – לחצו כאן

 

התקווה

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת

עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם

וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים.

וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ

יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ

זכריה פרק ח, פסוקים ד-ה

 

לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה.

[מתוך מגילת העצמאות]

 

"כל עוד בלבב פנימה, נפש יהודי הומייה" – המנון המדינה  נפתח בהמיית הלב שהובילה להקמת המדינה.

מהי המיית הלב שלכם, מהי התקווה שלכם לישראל של ימינו?

אתם מוזמנים לכתוב את תקוותיכם על דפים קטנים (למשקיענים – דפים בצורת לב) – קשטו אותם והכינו לוח תקוות משותף, שיישמר עד לשנה הבאה – ויתחדש.

 

הלוואי | מילים: אהוד מנור, לחן: בועז שרעבי – לחצו כאן

 

הַתִּקְוָה

כּל עוד בַּלֵּבָב פְּנִימָה

נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה

וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה

עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה .

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ

הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ

אֶרֶץ צִיּוֹן וִיְרוּשָׁלַיִם.