מאמרים וכתבות שלנו

כתבות אחרונות שלנו

'כי האדם עץ השדה' הרהורים על אנשים ועצים

'כי האדם עץ השדה' הרהורים על אנשים ועצים

מאת: חגית ברטוב   |   10/01/2019

לקראת ט"ו בשבט השיר 'כי האדם עץ השדה' הופך פופולרי, ורבים מבקשים להשוות בין האדם לבין העץ כדי להזכיר לנו את המחויבות שלנו לטבע ולשמירתו. אני רוצה לבדוק השוואה זו לעומקה, גם במקורה הראשוני וגם בשירו המפורסם של נתן זך, ולהציע הסבר משלי למילותיו של נתן זך.

 

במקור, כידוע, נאמרו המילים 'כי האדם עץ השדה' כשאלה רטורית שתשובתה שלילית:

 

דברים פרק כ':

יט כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל  וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר (?). כ רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ:

 

כלומר – עזבו את העץ – המלחמה שלכם היא עם בני אדם, לא עם עצים. עץ השדה אינו אדם.

מלחמה מתרחשת בגלל שבני אדם נלחמים על טריטוריה, הם זקוקים או חושבים שהם זקוקים לטריטוריה גדולה יותר מהטריטוריה שבה הם יושבים, שבה נמצאים השורשים שלהם.

אולי גם עצים נלחמים, אולי גם הם הורגים אחד את השני; כששני עצים נאבקים על אותה אדמה, על אותם מקורות מים, אך המאבק שלהם הוא על חיים, על קיום פשוט וראשוני.

בני אדם רוצים יותר, תמיד יותר ממה שיש להם; אדמה וכסף וכבוד ואהבה.

בניגוד לעץ שפשוט מתקיים בעולם בלי לחשוב על אינטרסים, בלי לחשב חשבונות של כדאיות בלי להיעלב או להתרגש, נדמה כי בני אדם כמעט תמיד, פועלים בגלל אינטרסים, משיקולי כדאיות וגם מהתרגשות או עלבון. (וכן, גם במשפחה, אפילו בהורות, יש משהו מהמקום המסוכסך המסובך הזה).

 

העץ  יש לשים לב, לא נותן לנו פירות, או צל או חומר בעירה, יש לו פירות וצל וחומר בעירה שאנחנו לוקחים. אין לו עניין בנו או ברצונות שלנו. הוא פשוט קיים. לא מחפש איך לממש את עצמו, איך לגלות את עצמו, איך לשנות ולתקן את העולם.

 

העץ הוא תמונת ראי שלנו, אולי הוא הפנטזיה המודחקת שלנו; להיות כמוהו, כמו עץ, להניח לכל הרעש האין סופי הזה שמפריע לנו להיות, רעש האהבות והשנאות, רעש השאיפות והשינויים, רעש המוות המתקרב. להניח לכל אלו ולהיות סתם כך, לא לשאוף למעלה או לצדדים, פשוט לצמוח לשם במקרה, או לא. ממש לא חשוב.

 

נתן זך כתב:

 

אהבתי וגם שנאתי

טעמתי מזה ומזה

קברו אותי בחלקה של עפר

ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה

 

אפשר להתפלא על נתן זך שמסיים את הבית במילים "כמו עץ השדה" , הרי הוא יודע שלעץ לא "מר" באדמה, להפך, "פיו" נהנה מהאדמה וממה שיש לה להציע.

אולי נתן זך ניסה להגיד כאן משהו אחר: האדם אינו כמו עץ, אני איני עץ אבל הלוואי והייתי. הלוואי והייתי כמו עץ השדה, ולא הייתי טועם לא אהבות ולא שנאות, והמוות או פחד המוות  או תודעת המוות המתקרב לא היו מרים כל כך, מבלבלים כל כך, משתקים כל כך, מערבבים כל כך את המציאות והדמיון, את ההכרחי עם הנחשק.

 

לפעמים אנחנו רוצים להיות כמו עץ השדה, אבל אז, איך נוכל לאהוב?