מאמרים וכתבות שלנו

להאמין בתוך מציאות משתנה

להאמין בתוך מציאות משתנה

מאת: חגית ברטוב   |   08/08/2019

כשאספסיינוס הטיל מצור על ירושלים, מספרים לנו המקורות שהעיר הייתה שסועה מבפנים, נתונה במצור פנימי של קיצוניים, שרצו למנוע כל אפשרות של סיום הסכסוך בדרכי שלום, ולכן החריפו את תנאי המחייה של העם, שרפו את מחסני המזון שהעמידו עשירי ירושלים לטובת כלל התושבים וממילא גרמו לזעם כלפי הכובש מבחוץ.

חשוב להדגיש כי אסכולת החכמים כבר החלה לצמוח, וכי התורה שבעל פה החלה להתהוות, חכמים היו אחת מהקבוצות שפעלו גם בירושלים, מבקרים את כהני המקדש, הן על התנהלותם החברתית והן על תפיסותיהם בפירוש התורה.

רבן יוחנן בן זכאי ששימש כנראה כבר אז בתפקיד משמעותי בהנהגת החכמים, הבין כי ירושלים בהנהגת הקיצונים תחרב, וכי יש לייסד מרכז חלופי לבית המקדש ולירושלים.

ישנן כמה גרסאות לסיפור, הנה אחת מאבות דרבי נתן נוסחא א פרק ד:

וכשבא אספסיינוס להחריב את ירושלים אמר להם: שוטים מפני מה אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש? וכי מה אני מבקש מכם אלא שתשגרו לי קשת אחת או חץ אחת ואלך לי מכם.

אמרו לו: כשם שיצאנו על שנים ראשונים שהם לפניך והרגנום כך נצא לפניך ונהרגך.

כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שלח וקרא לאנשי ירושלים ואמר להם: בני מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש וכי מהו מבקש מכם? הא [=הרי]  אינו מבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחת וילך לו מכם.

אמרו לו: כשם שיצאנו על שנים שלפניו והרגנום כך נצא עליו ונהרגהו.

 

תיאור זה שספק אם הוא מציאותי, מעיד עד כמה היו הקיצונים בתוך העיר ששים עלי קרב, מעוניינים להוכיח שיוכלו לנצח בכוח הזרוע את האויב, כשם שהכריעו בעבר היהודים אויבים נוספים.

רבן יוחנן מנסה אך לא מצליח לשכנע את הקיצונים לנהוג בהיגיון.

 

… וכיון שאמר להם רבן יוחנן בן זכאי יום אחד ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו, שלח וקרא לתלמידיו לרבי אליעזר ורבי יהושע אמר להם: בני עמדו והוציאוני מכאן עשו לי ארון ואישן בתוכו.

רבי אליעזר אחז בראשו רבי יהושע אחז ברגליו והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיעו אצל שערי ירושלים.

אמרו להם השוערים: מי הוא זה?

אמרו להן: מת הוא וכי אין אתם יודעין שאין מלינים את המת בירושלים?

אמרו להן: אם מת הוא הוציאוהו.

 

רבן יוחנן רוצה לצאת מהעיר, והוא צריך למצוא תחבולה כדי לעבור את השומרים הקיצוניים שמונעים כל אפשרות של יציאה מהעיר הנצורה, לכן הוא מתחזה למת, ביודעו שאפילו השומרים הקנאים לא יעזו להלין מת בתוך ירושלים.

 

והוציאוהו והיו מוליכין אותו (עד שקיעת החמה) עד שהגיעו אצל אספסיינוס.

פתחו הארון ועמד לפניו.

אמר לו: אתה הוא רבן יוחנן בן זכאי, שאל מה אתן לך.

אמר לו: איני מבקש ממך אלא יבנה שאלך ואשנה בה לתלמידי ואקבע בה תפלה ואעשה בה כל מצות.

אמר לו: לך וכל מה שאתה רוצה לעשות עשה. …

 

רבן יוחנן בן זכאי מבין שהמציאות כפי שהכירו אותה הסתיימה, שמה שהעניק משמעות וחיבור הפך לכאוטי והרסני, וכי הדרך היחידה לשמר את מה שהיה היא – לשנות אותו, לחפש מחדש את המרכז, להגדיר מחדש את הערכים המלכדים את הקהילה.

יציאתו של רבן יוחנן כמת מירושלים, אף שנעשתה מסיבות טקטיות, היא סמלית מאוד, היא מסמלת את מיתתה של המציאות הקודמת ואת יצירתה של מציאות חדשה. רבן יוחנן עומד לפני אספסיינוס ומבקש להעמיד את היהדות מחדש על רגליה, אותה יהדות אבל אחרת.

צום תשעה באב מזכיר לנו את החורבן, את המחיר הכבד של הקיצוניות, של שנאה ושל קנאות, את התוצאה המרה של קהילה המאבדת את הסולידריות שלה, וממילא את החוסן הפנימי שלה. אבל הוא גם מזכיר לנו את אמיצי הלב שמזהים את החורבן המתקרב, ומעזים לחפש דרך אחרת, סלולה פחות, ידועה פחות. והם הולכים אליה באומץ ובבטחון, מעזים לדמיין את הכל אחרת, מעזים להבין שהדרך היחידה לשרוד היא להשתנות, למצוא מחדש את המרכז המשותף, את החוסן המלכד.

ההיסטוריה לימדה אותנו שרבן יוחנן בן זכאי צדק, והוא הנחיל למורשת היהודית את האומץ להשתנות, להמשיך ולצעוד קדימה, ולהבין כי יש דרכים רבות להמשיך וליצור את התרבות היהודית.