מאמרים וכתבות שלנו

כתבות אחרונות שלנו

  • קהילה משוחחת ביום הכיפורים

    קהילה משוחחת ביום הכיפורים

    מאת: חגית ברטוב   |   19/09/2019

    יום הכיפורים הוא יום של שקט. הכבישים ריקים, האנשים מכונסים בבית או בבית הכנסת, כל אחד בדרכו חווה את האווירה השונה והייחודית של היום הקדוש ביותר בלוח השנה העברי. רבים מקדישים יום זה לתפילה או שיחה, להתבוננות על מעשיהם בעבר ולתקוות לעתיד טוב יותר.
    פעילות זו ממשיכה את הפעילות הקודמת בחוברת זו, 'מעגל תפילה' מושבי שיאפשר לחוות יחד רגשות ותקוות בדרך של שירה משותפת. ההצעה הנוכחית יכולה להשתלב עם מעגל התפילה או לעמוד בנפרד: הרעיון הוא לערוך סדרת שיחות והרצאות קצרות בנושאים הקשורים ליום הכיפורים, אותם יובילו אנשים מתוך הקהילה.

    איך עושים זאת?
    שלב ראשון: סיעור מוחות – נסו לחשוב על הערכים המובילים של יום הכיפורים: סליחה, חזרה בתשובה, שינוי, תיקון, תפילה, יחסים בין אדם לחברו, צום וכדומה. חשבו לְמה רעיונות אלו מתחברים בחיים העכשוויים. בשלב השני חשבו על חברות וחברי המושב, שוכרים ובני המקום – ומי יכול לדבר או להנחות שיחה בנושא המתקשר לאחד מערכי יום הכיפורים. אפשר כמובן לעסוק גם במלחמת יום הכיפורים ומשמעותה לחברה הישראלית.
    (בהמשך תוכלו למצוא כמה רעיונות שיכולים לתת לכם השראה ורעיונות) פנו אל האנשים המתאימים, ספרו להם על הרעיונות והערכים שחשבתם
    עליהם, ובקשו מהם להכין שיחה על אחד מהם באורך של כשלושים דקות.
    לאחר שקיבלתם הסכמה משלושה-ארבעה מנחים תכננו את סדר היום כך שיהיה מגוון. בדקו למי מתאימה הפעילות – לכל המשפחה / למבוגרים / אולי לילדים. אפשר לשלב את ההרצאות לאורך היום, לפני מעגלי תפילה או אחריהם, או כשלעצמם.

     

    כמה נקודות לשיקול דעתכם:
    • החליטו מראש מה משך הפעילות המתאים ועמדו בהחלטתכם. חשוב להשאיר טעם של עוד…
    • היו רגישים לכלל הקהילה, למנהגים ורגישויות בתחום האכילה והשתייה בפרהסיה, היצירה והנגינה. התאימו את הפעילות כך שכולם יחושו בנוח.
    • ובהקשר דומה, חשבו על הזמן והמקום המתאימים לקיום פעילות כזו, שלא לפגוע במי שבוחרים את בית הכנסת.

     

    להלן כמה רעיונות שיכולים לתת לכם השראה לשיחה:
    1. תיקון חברתי – יום הכיפורים הוא יום של בקשת תיקון, במישור האישי ובמישור החברתי. תוכלו לפנות לפעילים חברתיים החיים בקהילתכם,
    כאלה העובדים עם בני נוער, עולים, עם קהילות מיוחדות, לאנשי חינוך, למתנדבים בעמותות חסד, אשר יספרו על פעילותם. כוונו אותם לספר לא רק על הפעילות עצמה אלא גם על המציאות החברתית שאותה הם מנסים לתקן, וכן על דרכי העבודה ועל הסיבות שהביאו אותם לעבודה או להתנדבות זו, וכמובן, מה הם מקבלים ממנה לחייהם.

    2. סליחה – המסורת היהודית שמה במרכזה את מנגנון הסליחה והכפרה: תיקון העבר דרך הכרה בעוול או בחטא, בקשת סליחה וקבלה לעתיד. זהו מנגנון מרתק מבחינה חברתית ופסיכולוגית. חפשו בקהילתכם אנשי טיפול הנפש שיכולים להציע מבט פסיכולוגי על מנגנוני הטינה והסליחה, בקשו מהם לקשור את התיאור הפסיכולוגי למהלך שמבקשת המסורת היהודית לחולל בנפשנו ביום הכיפורים.

    3. שינוי והתחדשות – ימי ראשית השנה ויום הכיפורים בתוכם, הם
    הזדמנות להחליט על שינוי משמעותי לשנה הקרובה. בדקו בקהילתכם
    מי עשה שינוי משמעותי בחייו, בתחום המקצועי או האישי. בדקו האם יסכים לחלוק את סיפורו, לתאר את השינוי שעבר, את הסיבות שהביאו
    אותו ואת הדרך שעשה.

    4. ללמד זכות – אחת המסורות של יום הכיפורים היא קיומו של 'סנגור' המגן על עם ישראל בדין האלוהי, ומבקש מהאל לגזור עליהם שנה טובה… זו ההזדמנות להזמין 'סנגור' מקומי, איש משפט, שיספר על עבודתו, יסביר מהם סוגי הטיעונים שמסייעים בהגנה על נאשם, כיצד הסנגור מתמודד עם נאשם שאכן עבר עברה, ועם נאשם שמכחיש זאת בתוקף, מהי עבודת הסנגוריה הציבורית, איזו תודעת שליחות מלווה עבודה זו ועוד.

    5. סליחה ומחילה בשירה ובספרות – הספרות הישראלית והכללית עסוקה לא מעט בנושא הסליחה והפגיעה. אם יש ביניכם מורה לספרות, או חובבי ספרות, בקשו מהם לקחת את הקהילה למסע ספרותי מרתק בנושא הסליחה והמחילה (או בנושאים אחרים הקשורים ליום הכיפורים).

    6. שינוי והתחדשות באמנות – אם יש ביניכם אנשי אמנות, בקשו מהם להציג מבט על שינוי והתחדשות באמנות. למשקיענים – אפשר לקיים באחד הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים סדנת יצירה למבוגרים/ לכל המשפחה, בנושא 'שינוי' – מהו שינוי עבורי? איזה שינוי ארצה לעשות? איך נראית התחדשות ועוד. את העבודות אפשר יהיה להציג בזמן הפעילות ביום הכיפורים, כתערוכה או כחלק מההרצאה. מובילי הסדנה יבחרו בטכניקה המתאימה להם ובדרך העברת הנושא.

    7. "שזו תהיה המלחמה האחרונה" – מלחמת יום הכיפורים היא פצע בהוויה הישראלית, טראומה קולקטיבית שמסמלת את סוף עידן התמימות. אם
    יש ביניכם ותיקי מלחמה או אנשי מחקר או ספרות הבקיאים בתחום, הם יוכלו לספר את סיפורה של המלחמה ושל החברה הישראלית בעקבותיה, ולעורר מחשבות על המסע המורכב של החברה הישראלית.

    כאמור, כל הרעיונות הללו נועדו לעורר השראה כך שתוכלו למצוא את האנשים המתאימים מתוך הקהילה, ולהעניק משמעות קהילתית ייחודית ליום הקדוש.

  • נחמה

    נחמה

    מאת: חגית ברטוב   |   19/09/2019

    כידוע, בכל שבת נהוג לקרוא פרשה אחת מפרשיות התורה, על פי הסדר, ומיד לאחר מכן נוהגים לקרוא קטע מספרי הנביאים, המכונה 'הפטרה', שמתקשר בדרך זו או אחרת למסופר בפרשת השבוע. ישנם מספר מקרים בהם חכמים בחרו את פסוקי ההפטרה מתוך התייחסות ללוח השנה ולא מתוך התייחסות לפרשה.

    המקרה הבולט והמעניין הוא של שבע הפטרות הנחמה, שנקראות בין תשעה באב לראש השנה ברוב קהילות ישראל. הפטרות אלו לקוחות מתוך נבואות הנחמה של הנביא ישעיהו, ומבטיחות בדרכים רבות שהגאולה קרבה, שבקרוב הגלות, הכאב הבושה – יוחלפו באור, בשמחה ובצמיחה, כך למשל בהפטרה של פרשת כי תבוא נאמר:

    א קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח.

    ב כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.

    ג וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.

    ד שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה.

    ה אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ  כִּי-יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ.

    (ישעיהו פרק ס)

     

    בכל שנה, בלהט הקיץ, שבים היהודים להיזכר בחורבן ובתוצאותיו האיומות בתחושת האבדן והאשמה, חכמים הבינו שלא קל להיפטר מתחושה זו, שקשה לחזור ולהאמין בעתיד טוב יותר כשהכל מתמוטט סביבך, גם אם ההתמוטטות היא מדומינת, משוחזרת מאירועי העבר, עדיין ב – DNA היהודי טמונה הידיעה שהכל נהרס ואבד.

    חכמים הבינו שאי אפשר להתכונן לימים הנוראים, אי אפשר להאמין בתשובה ובתיקון אם לא 'עושים עבודה' רגשית עמוקה שמשיבה את הבטחון והתקווה, את הידיעה שיש על מי לסמוך, שאפשר לקום מחדש. דמיינו את היהודים בקהילות הגולה, פעמים רבות תחת קשיי קיום לא פשוטים בשל דתם, כואבים באופן אישי מאוד את החורבן, מרגישים שהגאולה אינה קרובה.

    כדי שיוכלו לחזור ולהאמין היו היהודים זקוקים לעוד ועוד מילות נחמה, לעוד ועוד מילות תקווה, שיציירו להם כיצד יראה העתיד המתוקן ההוא, שיתנו להם כיוון אליו אפשר לשאוף, שיתנו להם סיבה לחזור ולתקן.

    נסו לדמיין את מי שפקדו את בית הכנסת בכל שבת, נסו לדמיין כיצד המילים הללו נוגעות, מלטפות, מבטיחות, שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע. מעבירות את חברות וחברי הקהילה מהקיץ החם אל הסתיו הקריר, מבטיחות לנו כי לא רק השגרה הרגועה והשקולה שבה אחרי הקיץ הפרוע והכאוטי, גם הסדר הטוב של עם הנהנה מחסדיו של האל – יחזור.

    הנה – תיכף ומיד.

     

     

  • ימי אלול / נתנאל אלינסון

    ימי אלול / נתנאל אלינסון

    מאת: חגית ברטוב   |   19/09/2019

    [התפרסם בראשית חודש אלול בפרופיל הפייסבוק של המחבר ומובא כאן באישורו]

    חודש אלול המקורי היה אחד החודשים הכי שמחים בשנה. לא היה בו שמץ מהפחד והיראה שמקובלים היום בעולם הישיבות. חכמים אמרו על ימים אלו ש"לא היו ימים טובים לישראל [כימים שבין] חמישה עשר באב ליום הכיפורים". ההיפך הגמור מהחרדה האופפת רבים בחודש אלול.

    ימי ראשית הקיץ הם ברובם ימי אבל: ימי האבלות בספירת העומר, ואחר כך שלושת השבועות שבהם אבלים על החורבן. בהתאמה- בימים אלו הקיץ בשיאו, השמש קופחת, העבודה בשדות קשה והפירות מועטים. אולם החל מט"ו באב- ובעיקר בימי אלול, האוויר נהיה קריר יותר, ניתן לצאת החוצה ומגיע החלק הנעים של הקיץ.

    בעונה זו, ימי אלול, כשדופק החיים הקדום היה חקלאי, השמחה הייתה רבה:

    בהרים בצרו את יבול הגפן בשירים ובשמחה גדולה, בגתות דרכו היוגבים את הענבים תוך כדי קריאות הידד קצובות (ירמיהו מח, לג), בעמקים גדדו תמרים מתוקים ועל שולחנות העם עלו פירות ומיני מתיקה שלא ראו כל יום, כמו תאנים ורימונים.

    הטבע כולו התעורר לחיים אחרי ימי השרב הארוכים. עזריה אלון כתב פעם כי כל אותם משוררים שכותבים על הסתיו בצורה עצובה- הושפעו כנראה מאירופה ולא מהסתיו הארצישראלי. הסתיו הישראלי הוא לא של קמילה- אלא של התחדשות; עצים מסוימים חוזרים ללבלב ועצי הבר עמוסים פרי: לאשחר לקטלב ולעוזרר, פירות אדומים ומתוקים שמשמשים מאכל למיליוני ציפורים נודדות (וגם לבני אדם שמכירים בערכם. ריבת אשחרים היא נפלאה- נסו פעם).

    החצבים עלו בהמוניהם בכל רחבי הארץ וצבעו אותה בצבע הלבן המטהר. הקיץ כמו התפייס- ונתן לנו חודשיים של חסד. ימים לבנים.

     

    אולם, בגלות הפכו ימי אלול למכבידים. לימים נוראים. חקלאות כבר לא הייתה לנו ואיתה ירדה גם השמחה הטבעית של החקלאים הקוטפים פירותיהם ברינה. הסתיו, בעיקר זה האירופי, היה קר יותר, קמל יותר ומדכדך יותר. יחד איתו צמח גם חודש אלול של חשבון נפש, יראה, פחד והזכרת עוונות.

     

    בשנים האחרונות לרבים קשה עם "הימים הנוראים". אווירת "אלול" (במלעיל) שמחפשת בכוח את הדברים הרעים שעשינו נראית להם לפתע לא מתאימה. לצד זה שומעים יותר ויותר את הקריאה להסתכל בחודש אלול על כל הדברים הטובים בהם התקדמנו, ולא חשבון נפש רק של "חטאים" שממנו קשה להתרומם. סיוון הר שפי כתבה על כך נהדר. לא רק "אשמנו בגדנו דיברנו דופי", אלא גם "אהבנו. בגרנו. גדלנו. דיברנו יופי".

    לדעתי זה הרבה יותר מניו אייג' טרנדי. זו תחושה עמוקה שמבקשת לחזור לאלול הישראלי המקורי שבו, כמו שאוספים את הפירות, אוספים גם את "הַמַּעֲשִֹים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵאת".

     

    שכנתי החכמה מפדואל, נעמה הנקין, שנרצחה בשומרון בחג הסוכות לפני ארבע שנים, ביטאה את התחושה הזו כל כך יפה:

    לֹא בְּהַרְכָּנַת רֹאשׁ וְלֹא בִּכְפִיפַת גּוּף.

    גֵּוִי זָקוּף וּמָתוּחַ שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ אֶת

    הָרֶגַע הַהוּא כְּשֶׁהַשְּׁבָרִים נֶאֱסָפִים לִכְדֵי

    תְּקִיעָה גְּדוֹלָה וּשְׁלֵמָה.

    וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאוֹד,

    וּבְיָד קַלָּה אֲנִי מְסִיטָה אֶת מַלְמָלַת הַמְּחִצָּה

    שֶׁבֵּין חַדְרֵי לִבִּי.

    (מתוך הטרילוגיה מלכויות – זכרונות – שופרות)

     

    והשנה, יותר מתמיד עקב הבחירות המפלגות חייבים לשוב לרוח של האלול הישראלי.

    אלול ישראלי- זה לחפש טוב

    אפשר להתחיל