מאמרים וכתבות שלנו

פרשת פקודי

פרשת פקודי

מאת: חגית ברטוב   |   07/03/2019

פרשת השבוע – פקודי, היא הפרשה האחרונה של ספר שמות – ספר המספר את יציאת בני ישראל ממצרים ונדודיהם במדבר. הפרשה מסכמת את בניית המשכן, המבנה הנייד שהצטוו בני ישראל להקים כדי ליצור מקום מקודש לעבודת האלוהים.

ואף כי פרשיה זו נדמת כרחוקה שנות אור מחיינו היום, בכל זאת אפשר אולי ללמוד ממנה משהו על מהות הקשר הנדרש בין אלוהים לאדם, ואולי אפילו משהו על מהותו של צלם אלוהים שבאדם:

שלושים וארבעה  פעמים כתובה המילה 'ואת' בתיאור של בני ישראל המביאים את חלקיו של המשכן אל משה, לאחר שבנו אותם. 34 פריטים הובאו אל משה, 34 פריטים המורכבים כל אחד מעשרות ואולי מאות מרכיבים; חומרים, צבעים, פיתוחים, קישוטים ומה לא בעצם.

וכך ממאות או אלפי מרכיבים, יצרו בני ישראל את הקודש, את החלל הפיזי למפגש הרוחני עם האלוהים.

יש משהו מרגש במנייה הזו של כל הדברים שהוכנו כדי ליצור משכן.

יש משהו מרגש במחשבה על משה העומד שם ורואה איך המילים ששמע מאלוהים ושהשמיע לבני ישראל הפכו לחפצים מפוארים, מדויקים, מפעימים, איך הציווי הפך לממשות.

יש משהו מרגש בפאר המופלא, עוצר הנשימה, של בדים ונחושת וזהב ועץ ואבנים טובות.

יש משהו מרגש במחשבה על חיבור בין אלפי פריטים שיוצרים שלמות שהיא קודש.

 

אבל החיבור בין אלפי החלקים, הצייתנות לדבר ה' והפאר עוצר הנשימה הזה, שיוצרים יחד את משכן ה' – מעורר בי, לפחות, גם התנגדות;

התנגדות לפאר,

התנגדות לעבודה הקשה שיצרה מקום לשכן את שמו של האל שאינו זקוק לבית כדי להיות,

התנגדות למקום שלא מאפשר מפגש שוויוני, אפילו לא נינוח, בין אלוהים לעמו,

התנגדות לקשר בין קודש לפאר,

התנגדות לצייתנות.

 

ואולי המשכן צריך להיות מקום, בו בני אדם נעים בין התרגשות להתנגדות, כדי שיוכלו להמשיך ולממש את צלם אלוהים שבהם, כדי שיוכלו לעבוד את מי שאמר והיה העולם, בדיוק כפי שברא אותם.