מאמרים וכתבות שלנו

פרשת קדושים

פרשת קדושים

מאת: חגית ברטוב   |   05/05/2019

פרשת קדושים נפתחת במילים:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ  כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.  (ויקרא פרק י"ט, פסוקים א-ב)

קדושה היא מושג מתעתע עבורנו אנשי המאה ה- 21, בחיי חולין, חשופים מאוד, ציניים מאוד קשה מאוד להבין מהי קדושה? מה ערכה? מדוע היא חשובה?

הפסוקים, שעבורם התשובות כנראה היו ברורות יותר, רק רומזים לנו שקדושה מאפשרת לנו להתקרב אל האלוהים, להתדמות לו, ואולי במושגים של ימינו נאמר – לשאוף אל הנעלה.

אבל כיצד עושים זאת? איך הופכים ל'קדושים'? הפסוקים הבאים מפרטים את כל ההתנהגויות והמעשים שיש לעשות או לא לעשות כדי להפוך לקדושים, כי כידוע – התרבות היהודית היא תרבות שמשיגה את ערכיה דרך מעשים, לא דרך דיבורים.

וכך אומרים הפסוקים הבאים:

ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ  אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.  ד אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם  אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.  ה וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ.  ו בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד-יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף.  ז וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה.  ח וְאֹכְלָיו עֲו‍ֹנוֹ יִשָּׂא כִּי-אֶת-קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ.  ט וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.  י וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט  לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.  יא לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ…. (ויקרט פרק יט, פסוקים ג-יא)

וכך ממשיך הפרק ומפרט כמעט בלי נשימה עוד ועוד פרטי מצוות 'עשה' ו'לא תעשה', כאילו מישהו הלך ואסף פירורי מצוות מערימות מסודרות ומאורגנות היטב של מצוות, והניח אותם בלי סדר הגיוני זה לצד זה, פירור מצווה ועוד אחד; הורים ושבת ולא לאלוהי מסכות וקורבן ואדמה ועניים ובין אדם וחברו ושוב ועוד. בלי סדר, בלי היגיון.

חוסר סדר שכזה באוסף הפרטים הרבים והמבלבלים, מעורר את המחשבה שזו לא טעות, והעורך לא שכח לעבור על הפרק הזה ולסדר את פסוקיו בסדר הגיוני. מישהו כנראה רצה ללמד אותנו כמה דברים:

האחד, שאי אפשר להיות קדוש רק בתחום אחד, והתנועה הרוחנית הנדרשת מקדושים היא מעבר אין סופי בין אדם לחברו ואדם למשפחתו ואדם לאלוהיו ואדם לקורבנו.

והשני – שאין סוף לפרטי הפרטים האפשריים, בהם אדם מוכרח להיות קדוש; בעבודה, ובחברות, ובמשפחה, ובשבת ובחול, תמיד וכל הזמן ודווקא בפרטים.

והשלישי, החשוב מכולם – שקדושה היא ההימנעות מלשכוח את הגבולות הראויים. בני אדם נוטים לעיתים לקחת שוחד, או לגנוב, או לרמות או לחטוא רק כי הם יכולים. את הנטייה הזו מבקש הפרק לרסן בפרטיו, אפילו אדם המקריב קורבן מרצונו לא יכול לאכול מבשרו לנצח (פסוקים ה-ח) כי גם ברגעי שמחה והודיה ואינטימיות עם האלוהים, יש לשמור על ריסון, על איפוק, יש לזכור את הגבולות.

קדושה אינה רוחניות מרחפת גם לא מלמול ריטואלי, קדושה היא מאמץ מתמשך לרסן בכל רגע נתון את ה'בא לי' התורן שמבצבץ, ולחיות בזהירות, ברגישות ובריסון כלפי כל הסביבה, מהאדמה ועד לאלוהים.