מאמרים וכתבות שלנו

היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה? משחקי זהויות והיפוכים – בפורים

היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה? משחקי זהויות והיפוכים – בפורים

מאת: חגית ברטוב   |   09/03/2020

שבוע שלם לפחות חוגגים ילדי ישראל בסוגים שונים ומגוונים של תחפושות, מרשים לעצמם להיות גיבורי על, מחליפים מגדר וצבעים והופכים את הלילה ליום, וכן – הם גם מתחפשים, חלקם יודעים שנה מראש מה ירצו להיות, ואחרים מחליפים את דעתם ואת חלומותיהם אחת לשבוע, מתקשים להתכנס לדבר אחד בלבד שיוכלו להיות.

אצל המבוגרים ניתן לראות מי עוד רוצה להמשיך ולשחק במשחקי הזהויות ובהרחבת הגבולות, ומשום כך מנצל כל אירוע שולי באחד ממושבי הסביבה כדי לעטות על עצמו מסכה, פאה או תחפושת שלמה, ומי כבר חושש מאשליות, ומחשיפות, ולא מנסה לגלות לעצמו או לעולם מי או מה הוא פעם רצה להיות, ולכן עושה טובה אם עונד פפיון למסיבת המושב ומספר לכולם שהוא לא אוהב להתחפש.

מה יש בה בתחפושת שמצליחה כך להפעיל אותנו?

במאמרו – 'קרנבלים – איים בים השגרה', טוען יעקב רז שבני אדם עורגים למציאות חלופית, וכי קרנבלים וחגים אבל גם מסיבות וחגים מאפשרים זאת, אלו זמנים בהם אפשר לפעול אחרת, להתנהג אחרת ולעיתים להיות אחרים.

המסכה, כך הוא מסביר, היא הדרך המהירה לחוות את עצמך אחרת, ובקרנבלים, יש לגיטימציה חברתית לעטות עליך מסכה ואפילו היא מפחידה או מרושעת. מאידך, המסכה מעוררת גם אי אמון, היא מסך המונח על הפנים האמתיות, ומחוץ לזמני הקרנבל היא נתפסת כהתחזות, רמאות וחוסר הגינות.

פורים כמו הקרנבלים הוא יום הפוך, יום בו מותר, ואולי אפילו חובה להתנהג אחרת, לפרוץ את הגבולות, לשתות עד שהגבולות בין טוב לרע נעלמים.

טשטוש גבולות נועד בדרך כלל כדי להחזיר את הסדר על כנו, ביום אחד (או שבוע..) נותנת החברה לגיטימציה לתשוקה של רוב בני האדם לשבור את המוסכמות החברתיות, לבחון זהויות אחרות, לדמיין את חייהם אחרת, וכך לשחרר את מה שרוחש מתחת לפני השטח, רק כדי שאפשר יהיה לחזור ולנהל חברה מסודרת שפועלת על פי הנורמות המקובלות.

מגילת אסתר, שעל סיפורה נבנה חג פורים, היא סיפור על מציאות הפוכה, כאוטית, ממלכה אדירה שראשיה חוגגים במשתאות יין אין סופיים, שמתנהלת בגחמות של מלך שיכור שתנועת ידו יכולה להרוג או להחיות, שבטבעתו ישנה חותמת שאפילו הוא אינו יכול לבטל צווים שנחתמו על ידו, ובעיקר, זוהי ממלכה שמנוהלת על ידי איש רשע שמבקש לפגוע בחפים מפשע רק כי מישהו לא חייך אליו בבוקר (כלומר – לא השתחווה לו יום אחרי יום).

אבל אם נעמיק נוכל לשים לב שההיפוך ומשחק הזהויות במגילה בולטים ביותר: בראשית המגילה אנחנו שומעים על גולי בבל, היהודים שהיגרו או גלו מארץ ישראל, והם מפוזרים ומפורדים ובעיקר חלשים. ובסיום שני יהודים חכמים – דוד ואחיינית – משתלטים על חצר המלך, מצילים את עמם ומאפשרים להם להפוך בעצמם ללוחמים ובוזזים.- "בכל אויביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשונאיהם כרצונם" (מגילת אסתר ט, ה)
ואם עוד נעמיק נראה כי שני הגיבורים היהודים הללו הם בעלי שמות שלא רק שאינם יהודיים אלא שהם מזכירים שמות אלילים- איסתהר שהיא עשתורת, ומרדוך -האליל העומד בראש הפנתיאון הבבלי . וכדרכם של משחקי זהויות קשה לקבוע האם המגילה מספר לנו סיפור על שני אנשים שהתביישו בזהותם ואמצו זהות אחרת עד שנאלצו להיאבק על חייהם ולחשוף את זהותם, או שמא זהו סיפור המהתל באלילים ההם ומנכס את שמותיהם לגיבורים היהודיים שגוברים על אויביהם האליליים.

במגילה המבלבלת הזו, גם אלוהים מסתתר מאחורי מסכה, לא מתגלה בשום שלב, והוא פועל (או לא) בסתר דרך מאמיניו שלמרות הכול מסרבים להיכנע ולוותר.

אולי לא מפתיע כי המהפך, הרגע בו המן מתחיל לאבד את כוחו – מתרחש בלילה, בזמן בו המציאות הרגילה קצת מטשטשת, מאבדת את אחיזתה לטובת חלומות וביעותים. בלילה ההוא בו נדדה שנתו של המלך אחשוורוש, ובו הוא מגלה כי איש אחד הציל פעם את חייו ולא קיבל על כך תגמול, וכשהמן מגיע אליו כדי לבקש ממנו לתלות את מרדכי על העץ, הוא מוצא את עצמו במקום הראוי לו – משרת את מרדכי, מוביל אותו ברחבי העיר לבוש מחלצות, וקורא לפניו – 'ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו'.

במגילה הכאוטית הזו, מרובת ההיפוכים, התיקון יכול לצמוח רק במציאות החילופית שמאפשר הלילה. רק שם אפשר להסיר את המסכות, ולחזור שוב את המציאות.

פורים הוא חג שמזמין אותנו לחשוב על מציאות חלופית, שמאפשר לנו לחוות זהויות חילופיות, שדורש ממנו לבחון את הגבולות בין טוב ורע ולטשטש אותם במכוון, אולי כדי לרמוז לנו שלעיתים המציאות הגלויה אינה אמיתית, אולי כדי להכריח אותנו להרהר בגבולות שלנו, בזהות שלו, במסכות שלנו ולבחור מחדש – בעצמם, בזהותם, בטוב.

ואולי צריך לשים לב לעוד פרט חשוב בסיפור, לבקשתה של אסתר ממרדכי:

"לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר, ד, טז)

כשאסתר צריכה לבוא אל המלך אחשוורוש כדי להתחנן בפניו על עמה, כדי לחשוף בפניו את זהותה האמיתית, כדי לבקש ממנו להפסיק את קרנבל הרשע בממלכתו, היא זקוקה לקהילה, היא מוכרחה לדעת כי יש לה שותפים שמתכנסים יחד, שמסירים את המסכות וצמים כדי להתנקות מכל הזיופים – יחד, ורק אם התמיכה הזו היא תוכל להתחפש שוב וללבוש מלכות ולבוא אל המלך.

פורים מלמד אותנו על הכוח ועל הבלבול שמייצרות מסכות, ואולי אפילו על הצורך בהן מפעם לפעם. אבל פורים גם קורא לנו לכנוס את אנשינו ולחזק את הכוח המשותף, האמיתי שלנו – יחד.