מאמרים וכתבות שלנו

כתבות אחרונות שלנו

  • ימי הקורונה – מכתב מקובי שמואל, ראש אגף חברה וקהילה

    ימי הקורונה – מכתב מקובי שמואל, ראש אגף חברה וקהילה

    מאת: חגית ברטוב   |   29/03/2020

    חברים יקרים

    ימי הקורונה האלו עצרו את חיי כולנו מכל בחינה אפשרית, והריחוק שנכפה עלינו כדי להגן על חיינו, מקשה על קיומם של חיי קהילה, שבבסיסם עומד המפגש והחיבור האישי בין חברי המושב. משום כך אנחנו נפעמים לשמוע ממושבים מרחבי הארץ על יוזמות נפלאות שדווקא מחזקות את החיבור, את הערבות ההדדית, את המרכז המשותף של חיי הקהילה.

    בחלק מהמושבים חולקו לכל התושבים פרחים שנתרמו מחממה מקומית לכבוד שבת, במקומות אחרים משפחות הכינו עוגה שנשלחה למשפחה אחרת עם ברכה מעודדת, במושב אחד יצאה שיירת קבלת שבת, בה כל משפחה נסעה ברכב שלה לצלילי שירי שבת שהושמעו, ונפנופי שבת שלום לוותיקים. (כמובן שהדבר היה לפני הגבלת 100 מטר), יש מושב שפתח תחרות סרטים בין משפחות המושב על חיי הקורונה, והנוער בכל מקום דואג לוותיקים ועוד ועוד.

    אנחנו יודעים שהכוח שלנו הוא כוחה של הקהילה, ומרגש לשמוע איך הכוח הזה מתעצם דווקא בימים אלו.

    הערבות ההדדית היא הערך המרכזי של הימים האלה, הסגר שמוטל על כל אזרחי המדינה נועד כדי להבטיח את חייהם של הקשישים ובעלי המערכת החיסונית החלשה, ולדאוג למערכת הבריאות שתצליח להתמודד עם כמות החולים שעשויים להזדקק לשירותיה, וזוהי הרי הערבות ההדדית במיטבה. וכמה טוב ומשמח לראות כיצד במקומות רבים ובמיוחד במושבים שלנו, הופכת הערבות ההדדית למרכזית כל כך, ודווקא מתוך הריחוק צומח החיבור.

    אני מבקש מכולם להמשיך לשמור על הערבות ההדדית על כללי הסגר והריחוק, למרות החיים בקהילות קטנות, ואולי דווקא בגללם. אני מעודד אתכם להמשיך וליזום חיבורים חברתיים בתוך הכללים, תוך תשומת לב לבודדים, למבודדים ולוותיקים, ואני מזכיר לשים לב לעסקים מקומיים ולהעזר דווקא בהם.

    נשמח לקבל עדכונים על יוזמות חברתיות נוספות ולהעביר הלאה את שפע הטוב הצומח בקהילות.

    אני מאחל לכולכם חג שמח, במחשבה שפסח הזה יהפוך להיות חלק מהמסורת אותה נעביר לבנינו ולבנותינו בשנים הטובות שיבואו.

    פסח שמח ובריאות טובה

    קובי שמואל,
    ראש אגף חברה וקהילה
    תנועת המושבים

     

  • על החירות הזאת

    על החירות הזאת

    מאת: חגית ברטוב   |   29/03/2020

    חודש ניסן כבר הגיע, ובחוץ מלבלבים העצים, וכולנו עסוקים במחשבה על הפסח המתקרב שככל הנראה יהיה שונה מכל הפסחים שהיו לפניו, כמו כל המציאות של השבועות האחרונים. נדמה כי שאלת החירות שכל כך מאפיינת את החג, הופכת השנה לשאלה דחופה ורלוונטית יותר.

    אלבר קאמי, בספרו המפורסם, 'הדבר', העוסק במגיפה עולמית כמטאפורה לעוולות השלטון ועוד, כותב כך:

    "המגפה אינה לפי שיעור מידתו של האדם, לכן הוא אומר לעצמו שהיא דבר לא ממשי, חלום רע שיחלוף. אבל לא תמיד הוא חולף, ומחלום רע לחלום רע, האדם הוא שחולף, ובראש ובראשונה ההומניסטים, מפני שלא נקטו אמצעי-זהירות. בני עירנו לא היו אשמים יותר מאנשים אחרים, הם שכחו ענווה מהי, זה הכל, וסברו שהכל עדיין אפשרי לגביהם, סברה שאין בה מקום לקיומן של מגפות. הם הוסיפו לעשות עסקים, התכוננו לנסיעות והחזיקו בדעותיהם. כיצד יכלו לחשוב על הדֶבֶר שמבטל את העתיד ואת הנסיעות ואת הוויכוחים? הם חשבו שבני חורין הם, ואיש לא יהיה בן חורין כל עוד יהיו מגיפות."
    (אלבר קאמי, הדבר, עמוד 38)

    אלבר קאמי מצביע על מה שכולנו חווים, נגיף קטן יכול לשנות לכולנו את המציאות, את התפיסה העצמית שלנו, את היכולת שלנו לתכנן את העתיד, לנסוע או אפילו להתווכח. המחשבה כי לא נוכל לחגוג את ליל החירות עם סבים ונכדים, מערערת בתוכנו את ההבנה של החירות, של שמחת הזהות, של השייכות.

    ואולי בגלל זה חשוב כל כך להיזכר במהותה העמוקה של החירות היהודית, זו שנוצרה ביציאה מבית העבדים, ונבנתה קומה אחרי קומה במפגש בין תורת ישראל למציאות המורכבת בגלויות ישראל.

    החירות אותה אנחנו חוגגים בליל הסדר אינה החופש לעשות ככל העולה על רוחנו, אלא היא ההבנה העמוקה שכל אדם נברא בצלם ומשום כך אי אפשר לשעבד אותו, את זמנו, את גופו ואפילו את כספו.

    הרב ד"ר יונתן זקס, במאמר מרגש "בנייתה של חברה בת חורין", בתוך: פסח על שום מה?, מסביר כי סיפור יציאת מצרים הוא סיפור מהפכני בעולם העתיק, בו האלים נלחמו בדרך כלל לטובתם של החזקים ובעלי הכוח.

    אלוהי ישראל בחר להתערב בהיסטוריה לא כדי לחזק את החזקים אלא כדי להושיע את העבדים, את שולי השוליים של החברה. בני ישראל יצאו מארצה של האימפריה הגדולה של זמנם – מצרים, זו שהשיגה הישגים טכנולוגיים שמרשימים אותנו עד היום  – הפרמידות – אך עשתה זאת תוך פגיעה בזכויות בני האדם לחירות, לשוויון.

    התורה שניתנה על פי המסורת לבני ישראל, שבעה שבועות אחרי היציאה ממצרים, תובעת פעם אחר פעם מהעם המתגבש, לזכור שיצא ממצרים ומשום כך לא לשעבד אחרים, לדאוג לזכויותיהם של החלשים, לזכור שתיקון העולם, שחירות אמיתית תבוא רק מתוך ההבנה העמוקה של סיפור יציאת מצרים, או במילותיו החכמות של הרב ד"ר יונתן זקס:

    "… יציאת מצרים הפכה לקו פרשת מים בתולדות ישראל והיא נזכרת שוב ושוב בספרי משה. היא לא רק הסבירה מדוע בני ישראל חייבים לשמור אמונים לאל שהצילם והעניק להם את חירותם – חשובה לא פחות העובדה שהיא הייתה תזכורת מתמדת למה שהחברה יכולה להיות כשבני אדם שוכחים את אלוהים וסוגדים במקומו למושגים אנושיים, דוגמת הכוח עצמו…. משימתם [של בני ישראל] בארץ המובטחת הייתה לבנות את היפוכה של מצרים, את האנטיתזה לאימפריה, חברה חלופית המיוסדת על עקרונות הצדקה והמשפט ועל סגולות החסד והרחמים שבברית. אלוהי החירות דורש מעם הברית עיצוב סדר חברתי של חירות אוניברסלית…"
    (הרב ד"ר יונתן זקס, "בנייתה של חברה בת חורין", בתוך: פסח על שום מה?, עמודים 144-149)

    לאורך דורות רבים היו רוב קהילות ישראל בגלויות, בהן החירות שלהן הייתה מוגבלת, וכידוע פעמים רבות סבלו משעבוד לוחץ פיזית ורוחנית. ואולי משום כך הם למדו טוב כל כך כי חירות אינה רק מציאות פיזית, היא אמונה, היא שאיפה, היא תחושה פנימית שמציאות טובה יותר יכולה עוד להגיע, שיבואו ימים בהם אפשר יהיה לממש את החירות הזאת, ובינתיים יש להמשיך ולספר עליה מדור לדור, להעביר את התקווה – לא לחירות אישית אלא לחיים של חירות, חיים בהם החירות היא ערך חברתי שמחייב אותנו לדאוג לעני, לחלש, לגר, לשמור ולחגוג את החירות בתוך מעגלי הזמן – בשבתות, בשנות השמיטה והיובל.

    דורות רבים העזו היהודים להמשיך ולספר את הסיפור הלא יאומן על האל שהדגים לעולם את הדאגה למדוכאים ולחלשים, שנלחם למענם ושציווה עליהם להמשיך ולהילחם את מלחמת החירות העולמית.

    רבים מהרהרים בימים אלו על מה שניתן ללמוד מימי הקורונה האלה, וכרגיל אצלנו כיווני המחשבה מגוונים מאוד, אבל בטוח שצירוף המקרים שזימנה לנו המגיפה, שמעמידה בסימן שאלה את החירות שלנו דווקא בחג הפסח, היא הזמנה מצוינת לחשוב שוב על החירות הזאת, על משמעותה, על כוחה.

     

     

     

  • מהפכה של שמחה – הקהילה שלי

    מהפכה של שמחה – הקהילה שלי

    מאת: חגית ברטוב   |   09/03/2020

    רציונל:

    "ליהודים הייתה אורה ושמחה!"

    בתורה, החג המזוהה ביותר עם השמחה הוא דווקא חג הסוכות, שבו מופיע שלוש פעמים הציווי לשמוח: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ' (דברים פרק טז, פס' יד-טו).

    אבל מאז שפורים הצטרף למעגל השנה היהודי, הוא כבש ללא ספק את המקום הראשון בתחרות החג השמח ביותר: בשירים, בתחפושות מצחיקות ועוד.

    פעילות זו היא הזמנה למשפחה לחקור ולחוות יחד את השמחה. הרעיון הוא להגביר את השמחה בקרב המשפחה והמושב, תוך יצירת שיתופי פעולה, עידוד הסקרנות ובירור על אירועי שמחה במדינה, במושב ובמשפחה.

    הרעיון הוא שכל משפחה תקבל לביתה, בדואר המושב או האלקטרוני, את 'דפי השמחה', שיהיו מצע למפגש משפחתי שיעסוק בשמחה במעגל המשפחה ובמעגל הקהילה והמדינה.

    מומלץ לחלק את דפי הפעילות בהפרש של יום או יומיים וכך להעמיק ולהרחיב את השמחה. אפשר כמובן לבחור לחלק רק פעילות אחת. העיקר שנמשיך להגביר את השמחה.

    קהל יעד: משפחה
    מיקום הפעילות: בבית

     

     

     

    מהלך הפעילות: פעילות 2 – מעגל הקהילה שלי , המושב והמדינה

    בפעילות זו נבקש ללמוד ולהכיר אירועים משמחים במושב ובמדינה. את הפעילות המשפחתית יש להכין מראש, עדיף על ידי מבוגר אך אפשר גם לתת למישהו מבני הנוער להכין.

    הכנה לפני הפעילות המשפחתית:

    1. חשבו על כמה אירועים משמחים הקשורים למדינה או למושב (או לשניהם), הכרזת המדינה, גביע אירופה בכדורסל, זכייה באירוויזיון, הקמת המושב, הצטרפות המשפחה למושב, וכדומה.
    2. חפשו תמונות המספרות את הסיפור ודאגו ללמוד את הפרטים על-אודות האירוע (מה בדיוק היה, מי היו מעורבים, מה הייתה השנה, למה זה היה משמח). אם אינכם מוצאים תמונות או אין ביכולתכם להדפיס, ניתן גם לנסות ולצייר את האירוע. למשל הקמת המושב – ניתן לצייר בתים ולפניהם סרט גדול ומספריים חותכות (בדומה לאירוע השקה).
    3. הכינו כרטיסיות עם תמונות וכרטיסיות נפרדות המציינות את השנה שבה התרחש כל אחד מהאירועים.

     

    הפעילות:

    נפזר על השולחן, או על רצפת הסלון, את התמונות והתאריכים, ועל בני ובנות המשפחה לזהות את האירוע ולחבר לו את השנה המתאימה. אל תתביישו להיעזר באינטרנט, בוודאי תוכלו ללמוד עוד כמה פרטים על האירוע.

    בקשו מכל אחד מהמשתתפים לחשוב מהו האירוע המשמח ביותר עבורו/ה ומדוע.

     

    ונסיים בסבב בדיחות משמח ומבדח!

    ממש מצחיק!

    הידעתם שלפני מאה ועשרים שנה…כשהעם היהודי התחיל להגיע לארץ מקהילות שונות…היו לו הרבה דברים משותפים וגם הרבה דברים שונים…שפות שונות, לבוש שונה, קצת מנהגים שונים?
    אחת הדרכים ליצור תרבות משותפת הייתה דרך… בדיחות.
    אלתר דרויאנוב החליט לאסוף בדיחות יהודיות מכל התפוצות…ומה התברר? שבין הקהילות השונות יש הרבה בדיחות דומות…
    את הבדיחות הוא הוציא בספר בשם ספר הבדיחה והחידוד – אוסף בדיחות יהודיות מהתפוצות.

     

    כל אחד מבני ובנות המשפחה מוזמן לספר בדיחה ברוח חג הפורים! על תחפושות, על רעשנים, על אוזני המן ועל כל מה שפורימי בעיניכם.

     

    שיהיה חג פורים שמח

     

    הכנה וציוד נדרש

    בחירת אירועים, הדפסת תמונות,  וכתיבה על פתקים את תאריכי האירועים.