מאמרים וכתבות שלנו

כתבות אחרונות שלנו

  • שבעת המינים – לימוד קהילתי

    שבעת המינים – לימוד קהילתי

    מאת: חגית ברטוב   |   21/05/2020

    לפניכם הצעה ללימוד העוסק בשבעת המינים, ומזמין את הקהילה להרהר על אופייה של הארץ, על הטוב והקשה שבה, ועל משמעותם של אלו לחיינו.

    פתיחה – טוב הארץ:

    כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:
    אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.
    אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ (דברים, ח', ז'-ח')

    המנחה תניח /יניח את הפסוק מספר דברים כשהוא מודפס על דף גדול במרכז מעגל הלימוד.
    מומלץ לקרוא את הפסוק בקום רם, להסביר את מטרת הלימוד המשותף ואת מבנה הלימוד ולהזמין את המשתתפים לחשוב ולהגיב על הרעיון הבא:
    הפסוק מתאר את טוּב הארץ העתידית, ומפרט את פירותיה ואת יתרונותיה. אבל בתולדות הארץ, מהמקרא ועד ימינו, רגעי הכאב והאושר שלובים בה, ובחוויית החיים בארץ הרי שהסבל והיופי ניצבים זה לצדו של זה.
    המשתתפים יציגו את עצמם (במידה וחלק מהמשתתפים אינם מכירים זה את זה) וישתפו ברגע אחד בחייהם שבו הם חוו את הארץ בנימה המתוארת בפסוק: אֶרֶץ טוֹבָה.

    לימוד במליאה או בזוגות/קבוצות: שבעת המינים – למה דווקא הם?

    פתיחה בקריאת רשימת שבעת המינים, ושאילת המשתתפים: למה לדעתכם נבחרו דווקא זנים אילו? למה שבעה? ולמה יש בכלל צורך ברשימה מעין זו?

    לאחר סיעור המוחות וההפריה – ניגש ללימוד מקורות לאור שאלה זו. אפשר לקיים את הלימוד במליאה ואפשר להתחלק לקבוצות קטנות ללימוד יותר אינטימי. ללימוד שלושה חלקים שאינם  תלויים זה בזה, ניתן לבחור מבניהם או לעיין בכולם:

    א – שפע ועושר:

    בחלק זה נבחן שוב את  פסוקי שבעת המינים, המדגישים את השפע בארץ ישראל ונלמד סיפור מספרות חזל המתאר מראה חושני בצבעוניות גדולה, ונחשוב שוב על משמעותו של השפע והברכה המובטח לבני ישראל בתנך:

    כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.
    אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.
    אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ…
    וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (דברים, פרק ח', פסוקים ז'-י')

    רבי בר יחזקאל נזדמן לבני-ברק,
    ראה עזים שאוכלות תחת תאנים. והיה דבש נוטף מן התאנים, וחלב מטפטף מן העזים ומתערבים זה בזה.
    אמר: 'זהו זבת חלב ודבש. (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קיא)

     

    •  מה ניתן ללמוד לדעתכם מן הרצף בין פירוט שבעת המינים, לבין ההבטחה אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם?
    • מדוע רבי בר יחזקאל התרגש ממראה העיזים והתאנים, הדבש והחלב?
    • האם אתם בחייכם רואים לעתים קרובות מראות טבע מעין אלו? נסו להיזכר ושתף בחוויה מעין זו. מה יחסכם למראות כאלו: האם הם מרתיעים ומגעילים אתכם, או מרגשים ומפעימים?

    ***

    ב – תלות ופחד; סיכון ומאמץ:

    בחלק זה נתבונן על תפיסה נוספת המופיעה במקורות בנוגע לארץ ולפירותיה המציגה את הקשיים הכרוכים בארץ, ובאקלימה. שבעת המינים, אם כך אינם מסמלים רק את השפע אלא גם את הקושי והמאמץ. וזו הזדמנות לשאול האם והיכן יש לנו סיפוק של התבואה הקשה.

    וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:
    וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם…(דברים פרק יא, פסוקים ט-יא)

    • הפסוקים מתארים את הניגוד בין מקורות המים בארצות כגון מצרים, לבין מצב בארץ ישראל. לפיכך, במה תלויים חקלאי ארץ ישראל? אילו מצבים נפשיים עשויים להתלוות למציאות מעין זו? אילו היבטים תיאור זה מוסיף לבחירת שבעת המינים?

     

    אמר ר' חנינא בן פזי:
    הקוצים הללו אינם לא מתנכשים ולא נזרעים – מאליהם הם יוצאים ומתמרים ועולים;
    החטים הללו – כמה צער וכמה יגיעה עד שלא יעלו. (מדרש בראשית רבה פרשה י)

    • מה מבטא הניגוד שבין החיטה לקוצים? אילו משמעויות הוא מדגיש בחיטה, ואיזה אור הוא שופך על בחירת שבעת המינים?

    רוח צפונית יפה לחטים בשעה שהביאו שליש, וקשה לזיתים בשעה שיניצו.
    ורוח דרומית קשה לחטים בשעה שהביאו שליש, ויפה לזיתים בשעה שיניצו (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קמז עא)

    אמר ר' יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית?
    לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא על-ידי כתישה,
    אף ישראל אין חוזרים למוטב אלא על-ידי יסורים (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נג עב )

    • החיטה והזית, שני מינים מבין השבעה, נזכרים במקור המתאר כי בנוסף לתלות בגשם שתיארו הפסוקים, יש צורך לדייק את סוג הרוח וכיוונה. המקור לאחריו מזכיר את התהליך הנדרש למעבר מזית לשמן. אילו היבטים ניתן להוסיף ממקורות אלו על שבעת המינים?
    •  איזה מקום שמור בחייכם לגידולים המאתגרים, הזקוקים לדיוק בתנאי צמיחתם? נסו לאתר חוויה מעין זו ולשתף בה: אילו רגשות נלווים למינים שזהו אתגר לגדלם?

    ***

    ג – בין שפע למאמץ ופחד – על שורשיות ויציבות:

    חלק זה מבקש לבחון מה מקומו של החיבור בין אדם לאדמתו, בין אדם ליבולים שהוא מגדל. נבקש לשאול על הדימוי שמציעים לנו המקורות של פרי העץ כסמל לשלווה ובטחון, ולברר באיזו מידה רעיון זה רלוונטי גם לימינו.

    וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע…(מלכים א פרק ה, פסוק ה )

    וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה:
    וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד (מיכה פרק ד, פסוק ד)

    מעשה באדרינוס המלך שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להילחם על מדינה אחת שמרדה עליו. מצא בדרך זקן אחד שהיה נוטע נטיעות תאנים.
    אמר לו אדרינוס: בן כמה שנים אתה עכשיו?
    אמר לו בן מאה שנה.
    אמר לו: אתה זקן בן מאה שנה, עומד וטורח ונוטע נטיעות, וכי סבור אתה לאכול מהן?
    אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע, אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי, ואם לאו – כשם שיגעו אבותי לי כך אני יגע לבני.
    עשה אדרינוס שלוש שנים במלחמה וחזר. מצא לאותו זקן באותו מקום. מה עשה אותו זקן? נטל סלסלה ומלא אותה ביכורי תאנים יפות וקרב לפני אדרינוס.
    אמר לפניו: אדוני המלך, קבל מן עבדך. אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך עומד ונוטע, הרי כבר זיכני המקום לאכול מפירות נטיעותי, ואלו שבתוך הסלסלה – מהם.
    מיד אמר אדרינוס לעבדיו: טלו את הסלסלה ממנו ומלאו אותה זהובים. (מדרש תנחומא פרשת קדושים)

     

    • מדוע לדעתכם הסמל המוכר במקרא לשקט וביטחון הוא ישיבת האדם תחת גפנו ותאנתו? מה ניתן ללמוד מכך על הסמליות הטמונה בשבעת המינים? האם לדעתכם דימוי זה עדיין משמעותי לימינו?
    • מה לדעתכם משמעות הניגוד בסיפור בין המלך שיוצא למלחמה, לבין הזקן שנוטע תאנה?
    • איזו משמעות אתם מוצאים בנטיעת עצי פרי ובשלבי הבשלתם?
    •  האם ומתי חוויתם, או הייתם רוצים לחוות, חיבור בין אדם לאדמה?

    ***

    אסיף – סבב סיום:

    אם הקהילה התפזרה ללימוד בזוגות / קבוצות – נחזור למליאה לסיכום משותף.
    המנחה יכול/ה לבחור באחת האפשרויות לסבב של אסיף – איסוף הלימוד והמחשבות שעלו מתוכו (לא כל המשתתפים מוכרחים לדבר):

    • מהו הרעיון שהתחדש לכם  בלימוד זה.
    • איזה פרי משבעת המינים אתם אוהבים במיוחד? או לחילופין – איזה פרי או רעיון הייתם רוצים צרף לשבעת המינים ומדוע – מהי הברכה שתבקשו להעניק לארץ?
    • קריאה משותפת של המקור להלן, ושיחה בהשראת השאלה בסיומו:

     

    כי האדם עץ השדה?! – על שורשיות ושייכות:
    אחד ממקורות הסבל הבסיסיים של האדם המודרני הוא חוסר ההשתייכות החברתית. הבדידות האישית שמרגישים רבים, והרגשת הניכור הכללית של בני האדם בזמן הזה, הן ביטויים לכך שהאדם הפסיק להיות 'נטוע באדמה'… אנשים מתאגדים בקבוצות כדי לשמור על אינטרסים משותפים, אבל זהו שיוך כמעט מקצועי; הם אינם מרגישים שכאן הוא ביתם, שיש מקום שבו הם שתולים… אנשים רבים הם מעין נוודים, שבמקרה הזדמנו למקום מסוים, אך אין דבר מהותי אשר קושר אותם אליו. הם אינם חשים יחס מיוחד כלפי מקומם, ולכן הם נעקרים בקלות משם. מבחינה מסוימת דמותו של האדם המודרני מזכירה צמחי נוי פלסטיים, המסוגלים לפרוח מבלי להזדקק לאדמה, מפני שהם אינם חיים כלל. מציאות זו נובעת מן השאיפה לאידיאל החופש של הפרט, הרוצה לנתק את עצמו מכל חברה שהיא; האדם הפרטי מנסה להפוך את עצמו לתמצית וליסוד של המציאות כולה. העמידה על הזכות להיות אינדיבידואליסט בלתי תלוי, מאפשרת להסתדר בכל מקום באותה המידה, מפני שממילא אין הוא שייך באמת לאף אחד מהם… (הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), 'האדם עץ השדה',  בתוך: חיי שנה, עמ' 129-135 הוצאת ידיעות ספרים)

     

    • מה יחסכם לרעיון של המקור? עד כמה תחושת ההשתייכות חשובה עבורכם?
    • האם הקהילה היא הזדמנות לתחושת שורשיות? האם וכיצד נוכל כקהילה לסייע למי שאינו חש כך?

    ***

     

     

  • ושמחת בכל הטוב

    ושמחת בכל הטוב

    מאת: חגית ברטוב   |   20/05/2020

    בשבועות כמו ברגלים האחרים (סוכות ופסח) נמהלו יחד, חג חקלאי – חג הקציר וחג היסטורי – חג מתן תורה.

    בשבועות יותר מבחגים האחרים, החיבור אינו ברור, שכן התאריך הן של חג הקציר והן של מתן תורה אינו מפורש במקרא ובימי בית שני עדיין היה ויכוח בין כת מדבר יהודה לבין חכמים על המועד המדויק של חג הקציר, וחכמים עצמם נחלקו בנוגע למועד המדויק של מתן תורה.

    ויותר מכך, ברור כי בתקופות הקדומות לא נחגג חג מתן תורה, אולי משום שאין יום אחד בלבד שמוקדש לתורה, הרי היא אמורה להיות נחגגת יום יום. חוקרים כבר הצביעו על כך שהיציאה לגלות והתרחקות מהתכנים המקוריים של חג הקציר ושל העלייה לרגל הובילו לצמיחתו של חג מתן תורה, אותו ניתן היה לחגוג גם מחוץ לגבולות הארץ וגם ללא מקדש. חג מתן תורה הוא חלק מהמגמה שהובילו חז"ל שהפכו את היהדות מדת המרוכזת סביב מקום ופולחן (בית המקדש) לדף המרוכזת סביב טקסט ולימוד.

    וכידוע, כששבו החלוצים לארץ והחלו ליצור כאן חיים חקלאיים, שב ועלה חג הקציר על בימת ההיסטוריה ובמיוחד – חג הביכורים, בו יכלו החלוצים הצעירים לבטא את שמחתם וגאוותם על החיים החדשים שיצרו כאן ועל הצלחתם.

    אם כך, לפנינו חג שמפגיש בין שני עולמות תוכן שנראים כמו עולמות חלופיים של משמעות ושייכות, אבל כבר דורות רבים הם נפגשים יחד ביום אחד וממילא מבקשים מאתנו למצוא משמעות במפגש הזה, ובחיבור שבין השדה לבין בית המדרש.

    אני מבקשת לחפש את התשובה בטקס הבאת הביכורים.

    הביכורים הם הפירות הראשונים  (משבעת המינים) שמבשילים, אותם יש להביא לבית המקדש, אך המעניין בטקס הביכורים הוא הטקסט, אותו מצווה התורה לומר כשמביאים את הביקורים:

    אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'. (דברים, פרק כו, פסוקים ה -י)

    הסכנה הגדולה, יודעת התורה, היא סכנת ההיבריס, הסכנה שנחשוב שההישגים שלנו מעניקים לנו עוצמה בלתי נגמרת או זכויות יתר. השליטה בקרקע וביבולים שגדלים בה, עלולה לעורר גאווה בליבו של החקלאי, וגאווה מובילה בדרך כלל להתנשאות ולהתעלמות מאחרים.

    התורה מצווה כי דווקא בשעת הקציר, בשעת השמחה על ההצלחה, ייזכר אדם בזהותו, בשייכותו לעם, בסיפור הלאומי ובמחויבות שלו לאל שגאל אותו מבית עבדים.

    ייתכן כי עבור חלקכם המחויבות לאל נראית רלוונטית פחות, אולם אם נתבונן בפסוק הבא נגלה כי אותו אל מעוניין במחויבות ללמד את בני האדם כי הם אינם לבדם בעולם, כי הצלחתם אינה מקנה להם זכויות יתר, היא חלק מסיפור ארוך יותר שבלעדיו אין משמעות להצלחה, או כפי שאומר פסוק יא, בהמשך ל'מקרא הביכורים' שלעיל:

    וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.

    השמחה אינה רק שלך, עליך לשמוח עם משפחתך, אך גם עם הלוויים שלא קבלו אדמה אלא מחויבות למקדש, ועם הגר, עם מי שמרגיש שייך פחות, מוגן פחות.

    חג הקציר אינו יכול לעמוד לבדו, הוא זקוק לחג מתן תורה כדי לתת לו הקשר, כדי להזכיר לו את מעגלי השייכות והזהות הנחוצים כדי לבנות חברה וקהילה.

    הרב שמשון רפאל הירש, שעמד בראש הניאו אורתודוקסיה בגרמניה של המאה ה- 19 ניסח זאת יפה כל כך:

    בשעת קציר ובציר, אדם סוקר את מה שהטבע עשה למענו, ואת מה שיביא לביתו ביגיע כפיו. באותה שעה יבטא בפיו את המילה הגאה והרת התוצאות: 'שלי'. ועתה, כל אזרח באומה יודע – כל האומר 'שלי', חייב לדאוג גם לאחרים. במדינת ה' הדאגה לעני ולגר לא נמסרה לרגשות השתתפות בצער. היא זכות שה' נתן לעניים והיא חובה שה' הטיל על בעלי רכוש. (פירוש הרב שמשון רפאל הירש לתורה, פרשת קדושים, ויקרא יט)

    חג השבועות מזמין אותנו להתבונן בחיבורים שאנחנו מצליחים ליצור בין ההווה שלנו לבין העבר וגם העתיד, בין השדה לבין הספר, בינינו לבין השכנים והגרים אשר בשערינו, בין הצלחה לבין מחויבות.

    חג שמח.

  • מחשבות על קהילה בשלהי הקורונה (וגם כמה רעיונות לפעילויות)

    מחשבות על קהילה בשלהי הקורונה (וגם כמה רעיונות לפעילויות)

    מאת: חגית ברטוב   |   20/05/2020

    השבוע התקיים מפגש של פעילי קהילה בוגרי חממות שריגים, לשיחה על קהילה וקהילתיות בימי הקורונה.

    לצד הקשיים והחששות שאפיינו את התקופה, תארו המשתתפים כיצד השבועות הללו הביאו לפריחה נפלאה של חיי הקהילה; הדאגה לקבוצות שונות בתוך הקהילה (בני נוער שנכנסו לבידוד, מבוגרים, חיילים שלא יצאו הביתה ועוד), ההתארגנויות הספונטניות לקניות משותפות ולתמיכה בעסקים מקומיים, חלוקת פרחים, הפתעות לילדים חלות ועוגות תוצרת בית, שיירות שמחה בין החצרות, הרחבת של מעגלי המתנדבים והפעילים בקהילה ועוד.

    או כפי שהגדירה זאת אחת המשתתפות: 'אנשים פשוט אמרו שלום אחד לשני – מדהים! היה זמן להסתכל אל אנשים שעברתי לידם.'

    הבנו כי הערבות ההדדית הקהילתית היא חלק משמעותי מהזהות של אנשי המושבים, וגם אם ביום יום היא אינה באה לידי ביטוי, הרי שימי הקורונה חשפו עד כמה היא עומדת בתשתית האישית והקהילתית.

    במפגש ניסינו לחשוב כיצד לשמר את גאוות היחידה והלכידות הנפלאה שצמחה, הצבענו על כל שכרגע אנחנו במצב ביניים וצריכים להמשיך ולהיות יצירתיים כדי לחזק את החיבורים הקהילתיים למרות שעדיין אי אפשר להתכנס התכנסות מלאה, וכי שווה לבחון כיצד להמשיך ולהשתמש בדרכי הפעולה שהשתמשנו בהם בתקופת הקורונה, כדי להמשיך ולחזק את הקהילה.

    לפניכם מקבל של רעיונות ומחשבות שעלו, מתוך דברים שכבר מתוכננים במושבים ומתוך רעיונות שעלו במפגש. הרבה מהרעיונות מכוונים לחג שבועות המתקרב, אבל אפשר להשתמש בדרכי הפעולה ולשזור לתוכם תכנים נוספים.

    שומרים על רוח הקהילה – במחשבה כיצד לשמר את הרוח הקהילתית המיוחדת של ימי הקורונה עלה הרעיון ליצור שאלון דרך אפליקציית mentimeter או קהוט , שישלח לכלל התושבים בווטסאפ, אחת לשבוע או כמה ימים ובו שאלות כמו:

    • מהו הדבר המצחיק ביותר שקרה לכם בימי הקורונה?
    • מהו הדבר המרגש ביותר שקרה בימי הקורונה?
    • למי הייתם רוצים להודות על התקופה?
    • מה הייתם רוצים לשמר בחיי הקהילה מתקופת הקורונה?
    • ועוד

    את התוצאות כדאי לפרסם לכלל המושב ולהשתמש בהם שוב בחגיגות ראש השנה, בשנה הבאה ועוד, כדי לשקף לקהילה את החוויה המיוחדת שעברה, וכך לעודד את כלל התושבים לשמר חלק מהרוח המיוחדת של התקופה, ואולי לייסד מסורות חדשות בהם ליום אחד מניחים את הטלפונים בצד ומחייכים לשכנים העוברים בכביש.

    'זהה את האתר'  – משחק קהילתי בו כל התושבים מוזמנים לזהות כמה שיותר מהר מקומות בתוך המושב, המשתתפים מקבלים תמונות ועליהם לזהות היכן הם במושב, ולבחור את התשובה הנכונה מתוך האפשרויות המוצעות. התחרות יכולה להיות נושאת פרסים, ומומלץ שהפרס יהיה מתוך התוצרת של אחד העסקים המקומיים. המשחק מתאים לחגים, שבתות או לחופש הגדול.
    בשבועות אפשר לבחור 'אתרים' חקלאיים יותר, או כאלה הקשורים לחסד או לתורה.

    ביכורים של ביקורים – איסור ההתקהלות שעדיין תקף, מונע את האפשרות לקיים אירוע שבועות גדול, אבל אפשר בהחלט לקיים 'ביכורים של ביקורים' – מפגשים של קבוצות קטנות בבתים, בחצרות או בסדנאות של אנשי המושב. מה עושים?
    מוצאים אנשים עם סיפור מעניין מבין אנשי המושב: ותיקים עם סיפור עליה או התחלה, חקלאים מיוחדים, אומנים, מורים, אנשי חסד וכל מי שיכול לשתף אחרים בחלק מעולמו. ה'ביקורים' מתקיימים בזמן שהוגדר מראש ובהרשמה מראש במספר מוגבל תוך שמירה על כללי הריחוק והזהירות, זו הזדמנות להכיר את ה'הון האנושי' של המושב אך גם להכיר שכנים שיגיעו גם הם לביקור. אפשר כמובן לקיים יותר מסבב אחד וחשוב מכל – לא לשכוח לתעד ולשתף את כלל הקהילה בחווית המפגש, בתוצרים ובסיפורים.

    תיקון חצרות – בשבועות נוהגים לקיים 'תיקון שבועות'  – לימוד משותף על נושאים שונים הקשורים לחג. רעיון זה מציע לקיים במקביל כמה קבוצות של לימוד בכמה חצרות או בתים (כמובן בהתאם למספר המותר), כאשר בכל קבוצה מישהו מאנשי המושב מלמד משהו מעולמו: שיעור תנ"ך על מגילת רות, שיעור על האומנות בעקבות מגילת רות, שיחה על חסד ודאגה לזר או לגר בחברה הישראלית או במקורות, שיתוף של דבר מה חדש שמישהו מאנשי המושב עשה לאחרונה ועוד ועוד. הרעיון הוא להתכנס יחד, לדבר וללמוד ולהתחבר גם סביב שיחות תוכן עמוקות.  הקבוצות מתקיימות במקביל בליל שבועות (השנה אפשר גם בשישי בערב, מוצאי שבועות).

    טנא גמד ענק – את רעיון 'גמד ענק' אפשר לייבא גם לשבועות, ולהזמין משפחות להכין 'טנא' למשפחה שעולה בגורל. זו הזדמנות להכיר משפחות חדשות, לשמח משפחה אחד וגם לחלוק איתה חלק מהאוצרות המשפחתיים – גידולים חקלאיים או כאלה שצומחים בחצר, מאפים מיוחדים, יצירות ועוד.
    אנחנו ממליצים לשלב בטנא גם טנא רוחני – תרבותי ולבקש מכל משפחה להוסיף טקסט מיוחד, המלצה לספר/סרט/משחק או אפילו מתכון משפחתי אהוב וכך לשתף גם בעולם התרבותי – רוחני.
    הטנא יכול להיות מבוסס על מיחזור או כל רעיון אחר שיחזק את הקשרים בין המשפחות ואת הערכים המשותפים של הקהילה.

    טנא מקומי – לקראת שבועות אפשר להזמין משפחות לרכוש 'טנא מקומי' המבוסס על תוצרת של אנשי המושב – פירות, ירקות, שמן זית, פרחים, צמחי תבלין, מאפים ועוד.
    הרעיון הוא לעודד את אנשי המושב להמשיך ולתמוך בעסקים המקומיים, על ידי רכישה של הטנא (במידת האפשר ניתן לסבסד על ידי הוועד). כל משפחה שתצטרף תקבל טנא (אחיד או משתנה בהתאם למלאי ולהחלטה) עם תוצרת מקומית. ההכנות והארגון של כל החגיגה יאפשרו גם הם מפגש בין אנשים או בני נוער ושוב – חיזוק הגאווה המקומית.

    ביכורים לילדים – הכנת  'טנא' עם שוקו והפתעה מתוקה לכל ילד וצירוף של  דף בינגו עם תמונות מסמלי החג. במהלך החג מתקיים משחק משותף בזום והזוכים מקבלים פרס – כמובן מתוצרת המושב.

    חגיגה שכונתית  או טקס נודד– אפשר לקיים טקס או חגיגה שכונתית המותאמת למספר המותר להתכנסות, כאשר כל שכונה מתכנסת בשעה המיועדת לה, מקיימת טקס קצר (אפשר ליצור טקס מושבי ומבצעי הטקס יעברו משכונה לשכונה) ורוקדת יחד. אפשר לשלב ריקוד אותו צריך ללמוד ולבצע יחד או הכנה של ברכה לשכונה הבאה ועוד. ושוב – לא לשכוח לתעד ולהעביר הלאה.

     

    מובן כי כל הרעיונות הללו טובים בהחלט לשבועות אך גם לחגים אחרים ואפילו לימי החול, כשהם שמים במרכז את החיבור והמפגש ותחושת השייכות של כול אנשי המושב.

    אנחנו מקווים שנחזור כולנו לשגרה בקרוב, וגם נצליח לשמר את הלכידות והערבות שאפיינו את התקופה המורכבת הזאת.

    רעיונות נוספים ותמונות של חגיגות שבועות  – יתקבלו בברכה. תודה לכל המשתתפים