מאמרים וכתבות שלנו

שבעת המינים – לימוד קהילתי

שבעת המינים – לימוד קהילתי

מאת: חגית ברטוב   |   21/05/2020

לפניכם הצעה ללימוד העוסק בשבעת המינים, ומזמין את הקהילה להרהר על אופייה של הארץ, על הטוב והקשה שבה, ועל משמעותם של אלו לחיינו.

פתיחה – טוב הארץ:

כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:
אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ (דברים, ח', ז'-ח')

המנחה תניח /יניח את הפסוק מספר דברים כשהוא מודפס על דף גדול במרכז מעגל הלימוד.
מומלץ לקרוא את הפסוק בקום רם, להסביר את מטרת הלימוד המשותף ואת מבנה הלימוד ולהזמין את המשתתפים לחשוב ולהגיב על הרעיון הבא:
הפסוק מתאר את טוּב הארץ העתידית, ומפרט את פירותיה ואת יתרונותיה. אבל בתולדות הארץ, מהמקרא ועד ימינו, רגעי הכאב והאושר שלובים בה, ובחוויית החיים בארץ הרי שהסבל והיופי ניצבים זה לצדו של זה.
המשתתפים יציגו את עצמם (במידה וחלק מהמשתתפים אינם מכירים זה את זה) וישתפו ברגע אחד בחייהם שבו הם חוו את הארץ בנימה המתוארת בפסוק: אֶרֶץ טוֹבָה.

לימוד במליאה או בזוגות/קבוצות: שבעת המינים – למה דווקא הם?

פתיחה בקריאת רשימת שבעת המינים, ושאילת המשתתפים: למה לדעתכם נבחרו דווקא זנים אילו? למה שבעה? ולמה יש בכלל צורך ברשימה מעין זו?

לאחר סיעור המוחות וההפריה – ניגש ללימוד מקורות לאור שאלה זו. אפשר לקיים את הלימוד במליאה ואפשר להתחלק לקבוצות קטנות ללימוד יותר אינטימי. ללימוד שלושה חלקים שאינם  תלויים זה בזה, ניתן לבחור מבניהם או לעיין בכולם:

א – שפע ועושר:

בחלק זה נבחן שוב את  פסוקי שבעת המינים, המדגישים את השפע בארץ ישראל ונלמד סיפור מספרות חזל המתאר מראה חושני בצבעוניות גדולה, ונחשוב שוב על משמעותו של השפע והברכה המובטח לבני ישראל בתנך:

כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.
אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ…
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (דברים, פרק ח', פסוקים ז'-י')

רבי בר יחזקאל נזדמן לבני-ברק,
ראה עזים שאוכלות תחת תאנים. והיה דבש נוטף מן התאנים, וחלב מטפטף מן העזים ומתערבים זה בזה.
אמר: 'זהו זבת חלב ודבש. (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קיא)

 

  •  מה ניתן ללמוד לדעתכם מן הרצף בין פירוט שבעת המינים, לבין ההבטחה אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם?
  • מדוע רבי בר יחזקאל התרגש ממראה העיזים והתאנים, הדבש והחלב?
  • האם אתם בחייכם רואים לעתים קרובות מראות טבע מעין אלו? נסו להיזכר ושתף בחוויה מעין זו. מה יחסכם למראות כאלו: האם הם מרתיעים ומגעילים אתכם, או מרגשים ומפעימים?

***

ב – תלות ופחד; סיכון ומאמץ:

בחלק זה נתבונן על תפיסה נוספת המופיעה במקורות בנוגע לארץ ולפירותיה המציגה את הקשיים הכרוכים בארץ, ובאקלימה. שבעת המינים, אם כך אינם מסמלים רק את השפע אלא גם את הקושי והמאמץ. וזו הזדמנות לשאול האם והיכן יש לנו סיפוק של התבואה הקשה.

וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:
וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם…(דברים פרק יא, פסוקים ט-יא)

  • הפסוקים מתארים את הניגוד בין מקורות המים בארצות כגון מצרים, לבין מצב בארץ ישראל. לפיכך, במה תלויים חקלאי ארץ ישראל? אילו מצבים נפשיים עשויים להתלוות למציאות מעין זו? אילו היבטים תיאור זה מוסיף לבחירת שבעת המינים?

 

אמר ר' חנינא בן פזי:
הקוצים הללו אינם לא מתנכשים ולא נזרעים – מאליהם הם יוצאים ומתמרים ועולים;
החטים הללו – כמה צער וכמה יגיעה עד שלא יעלו. (מדרש בראשית רבה פרשה י)

  • מה מבטא הניגוד שבין החיטה לקוצים? אילו משמעויות הוא מדגיש בחיטה, ואיזה אור הוא שופך על בחירת שבעת המינים?

רוח צפונית יפה לחטים בשעה שהביאו שליש, וקשה לזיתים בשעה שיניצו.
ורוח דרומית קשה לחטים בשעה שהביאו שליש, ויפה לזיתים בשעה שיניצו (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קמז עא)

אמר ר' יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית?
לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא על-ידי כתישה,
אף ישראל אין חוזרים למוטב אלא על-ידי יסורים (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נג עב )

  • החיטה והזית, שני מינים מבין השבעה, נזכרים במקור המתאר כי בנוסף לתלות בגשם שתיארו הפסוקים, יש צורך לדייק את סוג הרוח וכיוונה. המקור לאחריו מזכיר את התהליך הנדרש למעבר מזית לשמן. אילו היבטים ניתן להוסיף ממקורות אלו על שבעת המינים?
  •  איזה מקום שמור בחייכם לגידולים המאתגרים, הזקוקים לדיוק בתנאי צמיחתם? נסו לאתר חוויה מעין זו ולשתף בה: אילו רגשות נלווים למינים שזהו אתגר לגדלם?

***

ג – בין שפע למאמץ ופחד – על שורשיות ויציבות:

חלק זה מבקש לבחון מה מקומו של החיבור בין אדם לאדמתו, בין אדם ליבולים שהוא מגדל. נבקש לשאול על הדימוי שמציעים לנו המקורות של פרי העץ כסמל לשלווה ובטחון, ולברר באיזו מידה רעיון זה רלוונטי גם לימינו.

וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע…(מלכים א פרק ה, פסוק ה )

וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה:
וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד (מיכה פרק ד, פסוק ד)

מעשה באדרינוס המלך שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להילחם על מדינה אחת שמרדה עליו. מצא בדרך זקן אחד שהיה נוטע נטיעות תאנים.
אמר לו אדרינוס: בן כמה שנים אתה עכשיו?
אמר לו בן מאה שנה.
אמר לו: אתה זקן בן מאה שנה, עומד וטורח ונוטע נטיעות, וכי סבור אתה לאכול מהן?
אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע, אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי, ואם לאו – כשם שיגעו אבותי לי כך אני יגע לבני.
עשה אדרינוס שלוש שנים במלחמה וחזר. מצא לאותו זקן באותו מקום. מה עשה אותו זקן? נטל סלסלה ומלא אותה ביכורי תאנים יפות וקרב לפני אדרינוס.
אמר לפניו: אדוני המלך, קבל מן עבדך. אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך עומד ונוטע, הרי כבר זיכני המקום לאכול מפירות נטיעותי, ואלו שבתוך הסלסלה – מהם.
מיד אמר אדרינוס לעבדיו: טלו את הסלסלה ממנו ומלאו אותה זהובים. (מדרש תנחומא פרשת קדושים)

 

  • מדוע לדעתכם הסמל המוכר במקרא לשקט וביטחון הוא ישיבת האדם תחת גפנו ותאנתו? מה ניתן ללמוד מכך על הסמליות הטמונה בשבעת המינים? האם לדעתכם דימוי זה עדיין משמעותי לימינו?
  • מה לדעתכם משמעות הניגוד בסיפור בין המלך שיוצא למלחמה, לבין הזקן שנוטע תאנה?
  • איזו משמעות אתם מוצאים בנטיעת עצי פרי ובשלבי הבשלתם?
  •  האם ומתי חוויתם, או הייתם רוצים לחוות, חיבור בין אדם לאדמה?

***

אסיף – סבב סיום:

אם הקהילה התפזרה ללימוד בזוגות / קבוצות – נחזור למליאה לסיכום משותף.
המנחה יכול/ה לבחור באחת האפשרויות לסבב של אסיף – איסוף הלימוד והמחשבות שעלו מתוכו (לא כל המשתתפים מוכרחים לדבר):

  • מהו הרעיון שהתחדש לכם  בלימוד זה.
  • איזה פרי משבעת המינים אתם אוהבים במיוחד? או לחילופין – איזה פרי או רעיון הייתם רוצים צרף לשבעת המינים ומדוע – מהי הברכה שתבקשו להעניק לארץ?
  • קריאה משותפת של המקור להלן, ושיחה בהשראת השאלה בסיומו:

 

כי האדם עץ השדה?! – על שורשיות ושייכות:
אחד ממקורות הסבל הבסיסיים של האדם המודרני הוא חוסר ההשתייכות החברתית. הבדידות האישית שמרגישים רבים, והרגשת הניכור הכללית של בני האדם בזמן הזה, הן ביטויים לכך שהאדם הפסיק להיות 'נטוע באדמה'… אנשים מתאגדים בקבוצות כדי לשמור על אינטרסים משותפים, אבל זהו שיוך כמעט מקצועי; הם אינם מרגישים שכאן הוא ביתם, שיש מקום שבו הם שתולים… אנשים רבים הם מעין נוודים, שבמקרה הזדמנו למקום מסוים, אך אין דבר מהותי אשר קושר אותם אליו. הם אינם חשים יחס מיוחד כלפי מקומם, ולכן הם נעקרים בקלות משם. מבחינה מסוימת דמותו של האדם המודרני מזכירה צמחי נוי פלסטיים, המסוגלים לפרוח מבלי להזדקק לאדמה, מפני שהם אינם חיים כלל. מציאות זו נובעת מן השאיפה לאידיאל החופש של הפרט, הרוצה לנתק את עצמו מכל חברה שהיא; האדם הפרטי מנסה להפוך את עצמו לתמצית וליסוד של המציאות כולה. העמידה על הזכות להיות אינדיבידואליסט בלתי תלוי, מאפשרת להסתדר בכל מקום באותה המידה, מפני שממילא אין הוא שייך באמת לאף אחד מהם… (הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), 'האדם עץ השדה',  בתוך: חיי שנה, עמ' 129-135 הוצאת ידיעות ספרים)

 

  • מה יחסכם לרעיון של המקור? עד כמה תחושת ההשתייכות חשובה עבורכם?
  • האם הקהילה היא הזדמנות לתחושת שורשיות? האם וכיצד נוכל כקהילה לסייע למי שאינו חש כך?

***